⚠ פוסט חושפני לפניכם 💗

יש בי את הצד ההרסני, המורד, שלא מוכן שיגידו לו מה לעשות (או מה לאכול, או מתי לישון וכו)
ויש גם את הצד שרוצה להוכיח שאני יכולה לעשות מה שבא לי, לא לפי החוקים, ועדיין להצליח לשרוד את זה, לצאת מזה, להראות לעצמי שאני יכולה.
לשמחתי ככל שעובר הזמן יש לי הרבה פחות חשקים להרגלים ההרסניים שהיו לי בעבר (על פניו לא חייבים בהכרח להיראות הרסניים לכל אדם, אבל אנחנו אינדיבידואלים)
―
אבל יש תקופות שהכל מגיע בבת אחת, תקופות לחוצות יותר שמעורב בהן הרבה רגשות, לפעמים חוסר הצלחות, חוסר שליטה, אי ודאות או אי עמידה בציפיות של עצמנו כמו שדימיינו בראש.
תקופות שבהן אנחנו מתנגחים עם המציאות, לא מוכנים לקבל אותה כמו שהיא.
אנחנו שוכחים (יותר מדי פעמים) שאנחנו בני אדם.
משמע, אנחנו לא מושלמים, גם אם ממש ממש ממש ממש ממש ננסה.
חלק מהחיים הם האתגרים שעומדים בפנינו.
―
אנחנו חווים המון רגשות, תחושות וחוויות, ולא תמיד הכל פשוט להתמודדות, וזה בסדר.
לפעמים צריך לקחת פסק זמן מהמירוץ שיצרנו לעצמנו ולהפנות את תשומת הלב פנימה.
זה קל מאוד לאבד את עצמנו ולפנות אל החיצוני.
אני רואה בתקופות כאלה (מבלבלות, לא ברורות) סימן שאני צריכה להוריד הילוך.
להתכנס יותר פנימה, אך לא להתנתק לגמרי מהעולם החיצון (צריך להיזהר מזה מאוד) ולהיפך, לשתף אנשים שאתם מרגישים איתם בנוח, במה שאתם מרגישים ומה שאתם עוברים (לא חייבים לרדת לפרטים, זה תלוי כמה אתם מרגישים שזה נכון לכם לחשוף).
עצם הדיבור על הדבר עצמו, ההוצאה שלו החוצה, ממש פיזית במילים, משחררת והיא עוד צעד חשוב בדרך.
אך עדיין בתקופות כאלה אני פחות פעילה, חושבת יותר פנימה עם עצמי, שמה לב לדפוסי החשיבה, עובדת על קבלת המציאות ויחד עם זאת חושבת על איך אני יכולה ליצור כרגע מציאות טובה יותר, מה יגרום לי להרגיש יותר בנוח, מה יעזור לי לצאת מהמצב הזה.
משתדלת להיות עדינה עם עצמי, מזכירה לעצמי לא לצפות להתאושש ברגע, נותנת לעצמי את התקופה שאני צריכה בשביל להרגיש, לחוות, לשחרר ולהמשיך הלאה.
―
הגוף שלנו אוגר כל כך הרבה רגשות וחוויות, וצריך לתת לו גם לשחרר, בכל דרך שאתם מרגישים שנכונה לכם, להוציא החוצה, אם זה ריקוד, צעקה, ריצה או אפילו ניעור של הגוף שבו משחררים את המחשבות שלא משרתות אותנו יותר.
מדי פעם צריך לקחת נשימה עמוקה ולהיזכר שאנחנו פה במסע/חוויה. אפשר לראות את זה כסוג של משחק אפילו.
הלחץ הוא בראש שלנו, ואם נוריד את מפלס הלחץ נוכל לחשוב בבהירות והכי חשוב, להרגיש, זו המהות בעולם הזה, עולם של חושים וחוויות מדהימות, אז תחוו 🙂
גם לחוות דברים לא כל כך נעימים הם חלק מהעניין, ואפשר ללמוד ולגדול כל כך הרבה מחוויות מאתגרות. הן החוויות שהכי בונות אותנו.
מאחלת לכולנו סבלנות, כלפי אחרים וגם כלפי עצמנו 🌺🌻
Comments